בימינו כל צייר כמעט מציע למכירה פרינטים, הדפסים, מדבקות, גלויות ואפילו NFT. אין בזה שום דבר פסול, הרבה אנשים עושים את זה.
אני בחרתי שלא.
ויש לכך כמה סיבות:

ערך

ציור אמיתי מבחינתי הוא לא איזה קישוט ממוחזר שיש אותו לעוד מיליון אנשים, ציור הוא פריט פיזי בעל ערך, עם סיפור, עם היסטוריה, שאתה מסתכל עליו ויודע שיש רק אחד ממנו בכל העולם והנה הוא פה מולך, לי אישית קשה להתרגש שאני מתבונן בהדפס של ציור, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה תמונה של מדפסת ענקית יורקת אינסוף ציורים, ניירות, ניירות חסרות ערך.

נראות

אין תחליף לציור מקורי, בעיקר בציורי שמן, ציורי שפכטל ושאר ציורים עם טקסטורות (ראו דוגמה בתמונה למטה).
בעלי עין חדה ומאומנת שמים לב במהירות להדפס.
היופי הוא בדברים הקטנים, הבליטות של הצבע, סימני המברשת, צבע שהחליק על הקנבס,
הקנבס, הקנבס.

היסטוריה

אין תחיליף לפריט אחד ויחיד מקורי, פריט היסטורי שעבר בעצמו סיפור חיים, שהחליף ידיים, היה במקומות, וישאר גם אחריינו.
כמו רהיט איכותי שקיבלנו מאבא, שקיבל אותו מאבא שלו.
בניגוד לפריטים המתועשים של היום תוצרת סין שהסיפור שלהם בקצרה הוא: נולד בסין, הגיע לבית של מליון אנשים וסיים את חייו בטרם עט כשנזרק לפח.

המקום הנכון

מרגע שמכרתי ציור, אין לי שליטה עליו, איפה הוא יוצג ולאן הוא יטייל. אבל ברגע שאני מוכר רק
 ציורים מקוריים ולא פרינטים, אני יודע שהסיכוי שהוא יגיע לידיים הנכונות גבוהה יותר.
כולם יכולים לקנות פרינטים, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות את המקור.

מחיר

בהמשך למקום הנכון, מטבע הדברים המחיר של פריט בודד יהיה גבוהה מאשר פריט שיש לו

אלף עותקים, המחיר הוא הסינון המושלם למי צריך להיות הבעלים של הציור,
מה גם שחשוב לי מאוד שהערך של היצירות שאספנים קונים ממני ישמור על עצמו לכל הפחות

ואני גם עובד בשביל שהערך שלהן יעלה (כפי שציינתי במאמר "על מחיר האומנות")

ייחודיות

לכל אדם יש את סיפור חייו, השקפותיו והטעם היחודי שלו, החזון שלי הוא של עולם שבו לכל אדם בעל טעם טוב, יהיו את הדברים שמייחדים אותו, סגנון הדיבור שלו, המחשבות שלו, וגם הציורים שהם רק שלו. מי שלא יודע מי הוא או מה הוא רוצה, יכול ללכת לאיקאה ולקנות שם "ציורים"

ציור הוא לא רק קישוט

.ציור הוא פריט אומנות, החשיבות שלו נמדדת באיכותו ולא בכמותו